קצת על נפאל

בין הודו ממזרחה, דרומה ומערבה, והרמה הטיבטית (סין) בצפונה, למרגלות הרי ההימלאיה שוכנת נפאל – אחת הארצות היפות והמגוונות ביותר בעולם מבחינה אתנית, תרבותית וטופוגרפית.

אוכלוסיית נפאל מונה כ-27 מיליון נפש. מתוכם כ-81.3% הינדואיסטיים, 9% בודהיסטים, 4.4% מוסלמים, 1.4% נוצרים וכ-3.9% משתייכים לדתות אחרות (נכון לשנת 2011). בנפאל מתקיים שילוב ייחודי של אמונות הינדואיסטיות ובודהיסטיות. נפאל היא חברה מסורתית והדת מהווה ערך חשוב בחיים בה. נפאל עשירה במיתולוגיות דתיות רבות, במקדשים, במנזרים ובשלל מונומנטים דתיים אחרים. מסורות עתיקות יומין השתמרו בנפאל והתפתחו ללא השפעות חיצוניות.

בנפאל חיות כ-125 קבוצות אתניות שונות, וישנם דוברים של כ-123 לשונות שונות. מתוך 125 הקבוצות האתניות, אף לא אחת מהווה רוב בנפאל. מקורם של קבוצות אלה הם שבטים שהיגרו לנפאל ממספר מקומות, בעיקר מהודו, טיבט, צפון בורמה (מיאנמר) והפרובינציה הסינית יונן דרך אָסַאם. כשלושה רבעים מהשפות המצויות בנפאל משתייכות למשפחת השפות הטיבטו-בורמזיות. השפה הרשמית של המדינה – נפאלית – שייכת למשפחת השפות האינדו-אריות.

     

את נפאל נהוג לחלק לשלושה אזורים טופוגרפיים המתפרשים כרצועות לרוחבה של נפאל, ממזרח למערב: הרצועה הצפונית, המהווה אזור הררי, הלו הוא רכס הרי ההימלאיה; הרצועה האמצעית שהיא אזור גבעי ואזור של עמקים; והרצועה הדרומית שהיא שפלת טֶרַאיִ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בנפאל מתקיימת מערכת קסטות. קסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט אינו יכול להשתחרר ממנו. מעמד חברתי זה מבנה את זהותו של האדם, ובכלל זה את טווח עיסוקיו האפשריים, מנהגיו, טקסיו, הנורמות לפיהן ינהג, מערכת הסמלים אליה הוא מחויב, ועוד. מערכת חברתית המבוססת על קסטות היא מערכת ריבודית אנדוגמית המסווגת את החברים בה על פי מוצא ההורים, כך שהניעות החברתית בין הקסטות השונות כמעט אינה אפשרית. מקור החלוקה לקסטות היא הדת ההינדואיסטית. שיטת החלקה  לקסטות היא אחד העקרונות המרכזיים של הדת ההינדואיסטית . לפי שיטה זו , ההשתייכות של כל מאמין לשכבה מסוימת בחברה ובדת היא קבועה ולא משתנה . ישנם ארבע קסטות מרכזיות: כת הכוהנים , אנשי הדת המקדשים - בְּרַהמִינִים, כת האצילים והלוחמים -  צֶ'טְרִים, כת הסוחרים ועובדי האדמה – גַ'נְגַ'טִים, וכת המשרתים והעבדים – דַלִיטִים.

כל אחת מהקסטות האלה מתחלקת להרבה תתי קסטות. בעבר הייתה מערכת הקסטות מעוגנת בחוק בנפאל, וכיום, למרות שאין לה עוד תוקף חוקי, יש לה השפעות והשלכות תרבותיות וסוציו-אקונומיות עצומות.

 

נפאל נמנית יחד עם קבוצת המדינות העניות ביותר, והכי פחות מפותחות בעולם. נפאל הינה מדינה מתפתחת מבחינות רבות. היא מאופיינת בחוסר ביטחון חברתי-כלכלי משמעותי, הכוללת עוני גדול, מצב של פוסט סכסוך פוליטי וחברתי שביר,  איומים  סביבתיים, וצורות מושרשות היטב של הדרה חברתית.

כאשר מסתכלים על האתגרים אשר נפאל ניצבת בפניהם, הבולט ביותר הוא אולי ההכנסה לנפש - הנמוכה ביותר בדרום אסיה. יחסי העוני מציגים תמונה מטושטשת. כמחצית מאוכלוסיית נפאל חיה מתחת לקו העוני, וכשליש מהאוכלוסייה אין גישה  למים נקיים. לאנשים אלה אין גישה לצרכים בסיסיים כמו מזון, בריאות וחינוך.  מחצית מהילדים סובלים מתת תזונה ותת משקל. מחצית מהאוכלוסייה מובטלים בנפאל. ההכנסה הממוצעת בנפאל היא פחות מ-200 דולר בשנה ורק לכ-15% מאוכלוסיית נפאל יש גישה לשירותי בריאות. רוב האנשים העניים חיים באזורים כפריים אך עדיין אחוז עצום של עניים נאבק בערים בניסיון לסיים את חודש. כ-80% מאוכלוסיית נפאל הם חקלאים.

 

אתגר שני מגיע מהאלימות הפוליטית המתמשכת וסביבה חוקתית ופוליטית מעורערת. במלחמת האזרחים שארכה כ-10 שנים יותר מ-15,000 אנשים נהרגו וישנה הערכה של בין 100 ל-150 אלף אנשים עקורים כתוצאה מהסכסוך, שהסתיים באופן רשמי בשנת 2006. נפאל עדיין מלקקת את פצעיה ממלחמת האזרחים העקובה מדם שחוותה.

 

מצב איכות הסביבה ואסונות טבע חוזרים ונשנים היא גורם מפתח שלישי התורם לחוסר ביטחון חברתי-כלכלי במדינה הנמצאת בטווח ההימלאיה הפגיע.  לחץ על הסביבה מגיע מההתחממות הגלובלית, כמו גם מגורמים מקומיים, ויוצר מצב של אסונות טבע תכופים יותר ויותר אשר עוקרים קבוצות גדולות של האוכלוסייה כתוצאה משיטפונות, או מערער את מחייתם כתוצאה מבצורות או מפולות. ההידרדרות של הסביבה באה לידי ביטוי במדדים כמו המספר של שיטפונות, בצורות, ומפולות השנתיות.

 

בנוסף לעוני המתפשט, המצב של פוסט סכסוך, ואיומים סביבתיים, הגורם הרביעי של חוסר ביטחון כלכלי-חברתי בנפאל מגיע מההדרה חברתית שיטתית, המבוסס על קטגוריות רבות של זהות:  מגדר, מעמד, אתניות ושפה, מיקום,  גיל, יכולת,  ועוד.  באופן שיטתי, המגדר בנפאל מייחס תפקיד ומעמד נחותים לנשים ונערות בהקשרים חברתיים, פוליטיים וכלכליים.  הקסטות וההדרה המבוססת על מוצא אתני, יוצרים מבנה היררכי עם קבוצות המשתייכות ל"קסטה הנמוכה" אשר "מזהמים"  את הקסטות האחרות אם הם באים איתם במגע פיסי ישיר או אפילו במגע חברתי כזה או אחר.

 

כתוצאה משולבת של עוני כלכלי, סכסוך ואלימות, פגיעה בסביבה, מגדר, מערכת של קסטות, והדרה המבוססת על אתניות, החברה הנפאלית היא חברה מרובדת מאוד ומרובת שסעים. זה בא לידי ביטוי במדד פיתוח האנוש (HDI) שהוא הנמוך ביותר בדרום אסיה למעט אפגניסטן – אינדיקטור של המצב הסוציו-אקונומי הקשה של נפאל. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נפאל חולקת גבול משותף עם שתי מדינות, אך לא סתם עוד שתי מדינות – שתי מעצמות גדולות בעלות השפעה רבה, לא רק על נפאל כי אם גם על העולם כולו, והן שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם – הודו וסין.

סין היא ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים. סין היא אחת מן העתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. היא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם והיא בעלת כוח כלכלי עצום.

 

נפאל גובלת עם טיבט, שהיא מדינה הנמצאת תחת הכיבוש הסיני מאז 1949. הסינים שכבשו את טיבט ערכו בה טבח קשה כמו גם רצח תרבות אכזרי. קשה להעריך כמה טיבטים נהרגו תחת עריצות המשטר הסיני. מסעות טיהור היו נפוצים וישנן עדויות רבות אודות מעשי טבח בכפרים ומחנות, בנוסף לעשרות אלפים שמתו כתוצאה מרעב, בעקבות מדיניותו הדורסנית של המשטר הסיני. כחלק מהמאבק בזהות הטיבטית, הכריז המשטר הסיני מלחמה על הבודהיזם הטיבטי. רוב המנזרים נבזזו ופוצצו, כתבי הנזירים הושמדו, ומסע השפלות מחריד פרץ בכל רחבי טיבט. בשנת 1959, בעקבות ניסיון הפיכה כושל שנרמס באגרוף ברזל של צבא המשטר הסיני, נמלט המנהיג הרוחני של טיבט – הדלאי לאמה - יחד עם עוד 10,000 גולים להודו, וכונן את ממשלתו הגולה שם. הדלאי לאמה מתגורר כיום בדרמסאלה שבצפון הודו ומשמש כמנהיג רוחני ומדיני של העם הטיבטי. הפאנצ'ן לאמה, המנהיג הרוחני השני בחשיבותו, נחטף ע"י הסינים בהיותו רק בן 6 ומאז לא נראה ולא נודע דבר אודות מקום הימצאו.

מצב זה השפיע רבות על נפאל שכן אלפי פליטים טיבטים אשר ברחו מהטבח ועריצות המשטר הסיני מצאו מקלט בנפאל. יותר מ-20 אלף פליטים טיבטים חיים היום בנפאל והם מהווים חלק בלתי נפרד מהמרקם התרבותי שלה. יש כיום בנפאל 12 מחנות פליטים של טיבטים, ורוב הטיבטים מתגוררים בהם, ועודם מחכים לשוב למולדתם שאבדה להם.

 

הודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם בשטחה והשנייה בעולם בגודל אוכלוסייתה (לאחר סין), המונה יותר ממיליארד נפש הדוברים למעלה ממאה שפות שונות. הממשל בהודו הוא דמוקרטי. כנגזרת מכך, הודו היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. בין הודו ונפאל מתקיים גבול פתוח – הנפאלים וההודים לא זקוקים לוויזה בשביל לעבור למדינה השכנה. הודו היא גם ציר המסחר המרכזי של נפאל, וקו הגישה שלה לים – רוב הסחורות המגיעות לנפאל או יוצאות ממנה עוברות דרך הודו. לפיכך, יש להודו השפעה כלכלית עצומה על נפאל. הודו היא גם שחקנית מפתח בפוליטיקה הפנימית של נפאל, והמדיניות הציבורית של נפאל מושפעת ממנה בהרבה מאוד מקרים. אולי החזקה ביותר מבין כל ההשפעות של הודו על נפאל, היא ההשפעה התרבותית. בשתי המדינות, הדת השלטת היא הדת ההינדואיסטית – יסוד תרבותי חשוב – ולשתיהן תרבויות דומות מאוד ועם זאת גם שונות האחת מן השנייה. המטבח ההודי משפיע רבות על זה הנפאלי, הרבה מאוד מאכלים דומים אך בווריאציות שונות, מה גם שהמאכלים ההודיים המסורתיים נפוצים גם ברחבי נפאל. אחת מעמודי הטווח של התרבות ההודית הוא תעשיית הסרטים הבוליוודית, ויש לה השפעה רבה על תרבות נפאל. הנפאלים חשופים לתרבות הבוליוודית, לשירים, לריקודים, לסיפורים וכמובן שגם לשפה ההינדית (אחת מהשפות הרשמיות של הודו). הנפאלים הם חובבי בוליווד מושבעים, ולכן זה גם לא מוזר שרוב הנפאלים יודעים הינדי.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על ההיסטוריה והתרבות הנפאלית.