top of page

התרבות הנפאלית

התרבות של נפאל היא עשירה וייחודית. המורשת התרבותית של נפאל התפתחה במשך מאות שנים.  מורשת רב-ממדית זו מקיפה את ההבדלים בין הקבוצות האתניות, שבטיות, וחברתיות של נפאל, וזה בא לידי ביטוי במוסיקה ובמחול; אמנות ואומנות; פולקלור וסיפורי עם; שפות וספרות; פילוסופיה ודת; פסטיבלים וחגיגות; מזונות ומשקאות.

 

נפאל יושבת למרגלות הרי ההימלאיה – תוואי שטח מורכב וקשה למחייה – ודרכי הגישה אליה היו מעטות. עם זאת, לנפאל אין גישה לים, עובדה המקשה מאוד על המסחר. בנוסף, נפאל מעולם לא הייתה קולוניה מערבית. לפיכך, תרבויות ומסורות עתיקות יומין הצליחו להשתמר כאן. 

זאת ועוד, נפאל סופגת השפעה תרבותית חזקה משכנותיה, ובעיקר מהודו – שהיא בעלת השפעה עצומה על נפאל, לא רק במובן התרבותי כי אם גם במישור הכלכלי והפוליטי.

 

פולקלור הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הנפאלית. סיפורים מסורתיים מושרשים במציאות החיים היומיומית - סיפורים על אהבה, חיבה וקרבות כמו גם שדים ורוחות רפאים וכך משקפים את אורח החיים, התרבויות והאמונות המקומיות. סיפורי עם נפאליים רבים מסופרים דרך מחול ומוסיקה.
 

Anchor 1
Anchor 15

 

המנהגים

 

בחברה הנפאלית ישנן מוסכמות חברתיות שלרוב לא נהוגות בארצות המערב לכן חשוב להכירן כדי להימנע מאי הבנות ואי נעימות כזו או אחרת.

נביא כאן מספר דוגמאות למנהגים נפאלים שמומלץ לאמץ בעת הטיול המדינה.

 

 

בעת פגישה עם נפאלי/ת:

  • ברכת שלום: הדרך המקובלת לברך לשלום היא בהצמדת שתי כפות הידיים אל מול הלב ואמירת "נמסטה" (למישהו בגילך או צעיר ממך) או "נמסקאר" למישהו מבוגר ממך או לאישיות רמת דרג.

  • יד ימין משמשת לא רק לאכילה כי אם גם ללחיצת יד, או בהגשה או קבלה של דבר מה. 

  • לחיצות ידיים כן הופכות מקובלות בנפאל אך חשוב למטיילים בנים לדעת שאין להגיש את ידיכם ללחיצת יד לנשים (בעיקר נשואות) אלא אם האישה יזמה את לחיצת היד. 

  • גם כשלוחצים ידיים, אין להתרגש מכך שלחיצת ידם רפויה. זה לא מראה על חוסר כבוד או חוסר רצון, זו פשוט דרכם ללחוץ ידיים.

  • בנפאל זה נחשב מאוד לא מנומס לקרוא למבוגרים ממכם בשמם הפרטי, גם אם הם ממשפחתכם. לכן, גם בביקור אצל חבר מקומי יש לנקוט מנהגים ולפנות למבוגרים בהתאם למעמדם במשפחה (סבא, סבתא, אמא, אבא וכו'..)

  • גם לאחים ואחיות לא נהוג לקרוא אך ורק בשמם הפרטי ואחרי שמם מוסיפים את היחס המשפחתי אליהם (לדוגמא: "קרישנה דידי" - שפירושו "קרישנה אחות גדולה"). את רשימת המילים המתארות יחס משפחתי אתם מוזמנים לקרוא בשיחון.

  • כאשר יושבים על הרצפה בחברת נפאלים, לא נהוג ליישר את הרגליים קדימה, אלא לשבת בישיבה מזרחית.

  • לא מקובל לעבור מעל אנשים היושבים על הרצפה. 

  • אין להצביע לעבר אנשים - זו מחוות יד שמרמזת על כך ש"יש לי משהו נגדך". אם צריך להצביע לעבר מישהו, רצוי לעשות זאת שכף היד פתוחה ופונה כלפי מעלה.

  • אין לקנח את האף מול אנשים. אם אתם צריכים לקנח את האף מומלץ לעשות זאת בשקט ולא לפני אחרים.

  • כמו כן, אין לזרוק את הטישו המשומש למדורה סביבה יושבים אנשים או שמשמשת לבישול.

  • אין להחמיא לבחורה על המראה שלה או על תכונותיה. היא תראה אותך כגס רוח ולא מנומס וכמובן תחשוב מיד שאתה מפלרטט איתה.

  • בנפאל להיקרא "שמן/ה" זו מחמאה גדולה. אם מישהו נושא עמו כרס גדולה זהו סימן שהבן אדם אמיד מאוד ולכן יש לו הרבה כסף להוציא על אוכל. תנסו להגיד פעם לחבר Tapai Kastoo Moto HooNuuHunChaa (כמה שמן אתה!)... תגידו לנו אחרי זה איך הוא הגיב.

  • אם אתם באים לבקר חבר נפאלי בבית חולים (שלא נדע) אין לבוא בידיים ריקות. מומלץ מאוד להגיע עם פירות או שאר מטעמים ועם פרצוף שמח כמובן.

 

 

בארוחה:

  • נפאלים אוהבים לאכול את ארוחותיהם עם היד (יד ימין כמובן). מומלץ לנסות גם.. זה הרבה יותר כיף.

  • כאשר אתה סועד עם משפחה נפאלית, בדרך כלל יש חבר משפחה מבוגר שמגיש לשאר האנשים, לרוב תהיה זו בחורה. היא תציע שוב ושוב אוכל, מתוך כבוד ראוי לקחת כל פעם עוד מנת אוכל קטנה ולהגיד תודה (בנאפלית: Daniavad).

  • אין ללקק את  אצבעות בעת או בתום הארוחה - הדבר נחשב מנהג מגונה.

  • ברגע שמישהו אכל מן הצלחת, בן אדם אחר לא יאכל ממנה כיוון שצלחת זו נחשבת טמאה (Jutho בנפאלית) והם סבורים שהדבר מעביר חיידקים. כן נהוג שהאישה אוכלת מצלחת בעלה - זוהי מחוות אהבה.

  • אתם מוזמנים להנות לגמרי מהתה שלכם (וממשקאות חמים אחרים) וללגום אותו בקול רם - מנהג זה נפוץ במסעדות ובבתים.

  • גרעפסים בסוף האוכל נחשבים למחמאה.

  • נפאלים אוהבים ארוחות משותפות - אם אתם פותחים חטיף או מתחילים לאכול משהו מומלץ להציע קצת לשותפכם לדרך/אוטובוס/שולחן וכו'... מעשה זה נפוץ במיוחד בכפרים היותר נידחים של המדינה.

 

 

בעת ביקור באתרים:

  • יש לחלוץ את הנעליים לפני שנכנסים למקדש או לכל בית פרטי.

  • יש לבקש רשות לפני כניסה למקדש הינדי.

  • לרוב לא ניתן לצלם בתוך מקדשים הינדים. יש לבקש רשות לפני שמצלמים (מומלץ גם לבקש את רשותם של אנשים לפני שמצלמים אותם).

  • גילויי חיבה פומביים (כמו נשיקות) עלולים להיחשב פוגעניים.

 

 

ברחוב:

  • הרחובות בעיר צרים, צפופים ועמוסים (במכוניות, אופנועים, הולכי רגל ובעלי חיים) לכן נהוג לצפור על מנת להזהיר אחד את השני מפני פגיעה. אז תהיו מוכנים לשמוע הרבה (מאוד) צפירות כשאתם משוטטים ברחובות העיר. 

  • נפוץ מאוד לראות בני אותו מין הולכים ברחוב אחוזי ידיים או מחובקים. זו מחווה חברית מקובלת בנפאל. 

 

 

בשוק/בחנות:

  • נהוג מאוד להתמקח על המחירים בעת הקנייה; בין אם זה קניית ירקות בשוק, נסיעה במונית, בחנות מזכרות או בחנות שטיחים. מכיוון שלרוב אין תגי מחיר על המוצרים לא נותר לכם אלא להתמקח כך שגם קנייה פשוטה יחסית בחנות יכולה להגיע למשא ומתן.

  • חשוב לעשות את המקח ברוח טובה ולשמור על האווירה נעימה.. אפשר רק להרוויח מכך.

 

 

 

כמה אמונות תפלות נפאליות...

  • אף לא להגיד לתינוק צעיר שהוא נראה בריא ושמן (הם סבורים שהתינוק יחלה לאחר מכן).

  • אף פעם לא להשאיר את הנעליים או הסנדלים הפוכים (זה יביא מזל רע).

  • שפיכת אורז (אורז מבושל במיוחד) על הרצפה ודריכה עליו לאחר מכן נחשב עלבון גדול לאלת המזון ההינדואיסטית.

  • לפני מסע ארוך מחוץ לבית נהוג ללגום לגימה של יוגורט ו/או למרוח טיקה אדומה על המצח. הטיקה תימרח על המצח על ידי בן משפחה בכיר.

  • יש הנוסעים ממקום למקום רק בימים מסוימים אשר נחשבים מבשרי טובות.

  • המספר 3 נחשב חסר מזל - למשל, כששלושה אנשים צריכים לצאת מאותו מקום הם יעזבו את המקום אחד אחר השני ולא באותו הזמן.

  • נפוץ מאוד להתפלל לפני יציאה למסע ארוך (או נסיעה ארוכה) - לכן ניתן לראות נהגי אוטובוס המתפללים לפני הנסיעה הראשונה של היום כלפי תמונות או צלמי אלה הינדית יחד עם קטורת ופעמונים.

 

ועוד המון המון מנהגים.. כל אחת בהתאם למקום בו הוא גדל, לאמונה עליה הוא התחנך ולמסורת משפחתו.

 

 

 

 

 

 

 

האוכל

 

מספר דוגמאות למטעמי המטבח הנפאלי...

 

Anchor 16

הלבוש

 

Traditional costume of Nepal

Article by: Olga Rani

Photographer: Olga Rani

(local-moda.blogspot.co.il)

 

 

כאשר מדברים על התלבושת המסורתית של נפאל זה לא יהיה נכון לומר "תלבושת", אלא "תלבושות", כי למרות שנפאל היא מדינה קטנה ישנן הרבה קבוצות אתניות שחיות כאן ולכל קבוצה הלבוש המסורתי הייחודי שלה. אני אספר על כמה מהן שאני מוצאת מעניינות ביותר. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנווארים (Newars) - לקבוצה אתנית זו יש סגנונות רבים ושונים של תלבושות בינם לבין עצמם אבל יש מכנה אחד משותף - הם מעדיפים שילובים של צבעים שחורים ואדום. השמלה של האישה הנווארית הנפוצה ביותר היא potashi hakku, סארי שחור עם גבולות אדומים. נערות צעירות נוהכות ללבוש אותה עד גובה הברך, אך נשים מבוגרות מעדיפות לכסות את רגליהם לחלוטין. לסארי מתווסף patuka לבן העטוף סביב המותניים וצעיף כותנה העטוף באלכסון מעל החולצה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגברים לובשים חולצה עם רכיסה כפולה (daura) בעלת דשים המהודקים בקשרים באלכסון על החזה, ומכנסיים הדוקים נקראים שרוואל (suruwal). התלבושת יכולה להיות בתוספת חגורה, אפוד, וכובע הנקרא תופי (וtopi). למעשה, לגברים של כל הקבוצות האתניות האחרות של נפאל יש לבוש דומה.

 

הלימבוס (Limbus) - שזירות דאקה (סגנון שזירה נפוץ בנפאל. נקרא כך על שם העיר דאקה בבנגלדש) מעטרות את בנות הלימבו שלובשות חולצות וצעיפים בסגנון זה. מאפיין בולט נוסף הוא השימוש שלהן בתכשיטים, ומרשימה במיוחד היא חתיכה דקורטיבית גדולה של זהב הידוע כ-samyanfung. תכשיט זה נלבש על הראש, ועשוי מציפוי זהב עגול שטוח עם אבן אלמוגים מקושטת במרכז. על האף שני עגילים - במרכז ובצד השמאל.

עגילי אוזניים עגולים גדולים ושרשרת של חרוזים זהב ואדום ברפידות לבד הם תכשיטים מסורתיים של נשים לימבו גם כן. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בני השרפה (Sherpa) - תלבושת השרפה המסורתית דומה לזו של הטיבטים. הבגד הבסיסי הוא צ'ופה (chhupa). גברים לובשים צ'ופות באורך הברך ומתחת הם לובשים חולצה עם צווארון נוקשה בעלת שרוולים ארוכים מאוד, הנקראת טאטונג, tetung. נשים לובשות צ'ופה עם שרוולים הנקראת eng, או בעלת שרוולים הנקראת tongok. מעל זה הן עוטות סינרי צמר בדוגמאות שונות של פסים הנקראים pangi (אשר גם מעיד על מצבה המשפחתי של האישה). כובעים הם חלק חשוב מהלבוש המסורתי והם נחבשים על ידי גברים ונשים כאחד. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בני המגר (Magars) ובני הגורונג (Gurungs) - לבושם המסורתי מאוד דומה זה לזה. הנשים לובשות סארי בצבע כהה עם אריג כותנה צהוב בהיר או כחול (patuka) סביב המותניים וחולצה שנכרכת סביב פלג הגוף העליון. כתפיהם מכוסות בצעיף שנלבש באלכסון וצעיף נוסף נלבש על הראש.

 

גברים לובשים בד שנכרך סביב המותניחים ומגיע עד גובה הברך (kachhad) יחד עם אפוד קצר שנקשר בכתפיים וכובע דאקה topi על ראשיהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בני הטארו (Tharu) - קבוצה אתנית זו מתגוררת באזור הטראי (Tarai) בדרום נפאל. נשות הטארו מזוהות על ידי השמלות הצבעוניות הבהירות שלהן. הן לובשות חולצה וסארי שעטוף סביב המותניים בצורה שנראית יותר כמו חצאית. החולצות מעוטרות בפונפונים בהירים, מראות  ומטבעות. הנשים גם עונדות שרשרות עשויות מכמות גדולה של מטבעות שנתפרו יחדיו.

 

החליפה של הגברים היא פשוטה מאוד - אזור חלציים מכוסה בלונגי  ופלג גופם העליון מכוסה באפוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בני הטאמנג (Tamangs) - נשות הטאמנג לובשות חולצות אדומות או שחורות יחד עם סארי אופקיים אדום מעוטר בצורות אופקיות בצבעי אדום וכחול הכרוך סביב המותניים, ובתוספת patuka (מין חגורה) צהובה. גברים ונשים חובשים סוג מיוחד של כובע צמר שנקרא בפיהם טאמנג טופי ("כובע טאמנג").

 

 

 

 

 

 

Copyright © 2014 by HaNoded. All rights reserved. 
המידע באתר נכתב בלשון זכר אך פונה לנשים וגברים כאחד.
bottom of page